<h1>סמ"ג לאוין סימנים קנ"א—קנ"ב</h1>
<h2>דף סא:</h2>
לא תעשו עול. לא יהיה בכיסך. כתוב בפרשת קדושים (ויקרא י"ט ל"ה) לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה, ותניא בת"כ (קדושים פרק ח' ה"ה—ו') אם בדין הרי הדין אמור, אם כן למה נאמר במשפט במדה מלמד שהמודד נקרא דיין שאם שיקר במדה נקרא ע"מ שח"ת סימן, פירוש עוול משוקץ שנוי חרם תועבה, כי בכל אלה נכתב תועבה וכתיב במשקולת (תצא כ"ה, ט"ז) כי תועבת ה' כל עושה אלה כל עושה עול, וגורם חמשה דברים, מטמא את הארץ ומחלל את השם ומסלק את השכינה ומפיל את ישראל (ל)[ב]חרב ומגלה אותם מארצם, (ו)[ב]מדה זו מדת הארץ, במשקל זו טורטני, ותניא בפרק המוכר את הספינה (ב"ב פ"ט ב') ובפרק איזהו נשך (ב"מ ס"א א') במדה זו מדת קרקע שלא ימדוד לאחד בימות החמה ולאחד בימות הגשמים, פירש רבינו שמואל (ב"ב שם ד"ה לאחד) שבימות החמה החבל יבש וקצר יותר מבימות הגשמים ורבינו חננאל פירש שבימות הגשמים הקרקע קווץ ובימות החמה מתבקע ומוסיף במדתו, במשקל שלא יטמין משקלותיו במלח, פיר(ו)ש רבינו שמואל מפני שהוא מכביד ואין נראה לר"ת (תד"ה שלא) דהא משמע דבמוכר איירי דומיא דבמשורה שלא ירתיח, לכן מפרש ר"ת שהוא מיקל המשקולת ושואב הכובד וכן בירושלמי (לפנינו תוספתא ב"ב פ"ה ה"ג) מפני שהמלח שואב את המשקל, ובמשורה שלא ירתיח, שלא ישפוך לתוך המדה במקום [נ"א ממקום] גבוה כדי שיעלה הקצף אישקומא בלעז ונראה כמלא (ע"פ רשב"ם). ולעניין זה יש בה שוה פרוטה כגון בדבר יקר. [ו]הוצרך ליכתוב לעבור משעת הרתחה כדאמרינן נמי בפרק איזהו נשך (ב"מ ס"א ב') לאו דכתב רחמנא גבי משקלות למה לי לטומן משקלותיו במלח, ומקשינן האי גזילה מעלייתא הוא ומשני לעבור עליו משעה עשייה (ב"ב שם תד"ה ובמשורה ע"ש). והדברים קל וחומר ומה משורה שהיא קטנה כ"כ שלשים וששה יש מהן בלוג הקפידה תורה על רתיחתה שהיא פחות ממאה בלוג קל וחומר ברתיחת כלי גדול (רשב"ם שם). אעפ"י שהמודד או השוקל חסר גונב, אינו משלם תשלומי כפל אלא משלם לו המדה או המשקל, ואין לוקין על לאו זה מפני שהוא חייב בתשלומין (רמב"ם גניבה פ"ז הל' ב').
<h2>דף קיא:</h2>
אחד הנושא ונותן עם ישראל או עם הגוי עובד ע"ז אם מדד או שקל בחסר עובר בלא תעשה וחייב להחזיר, וכן אסור להטעות את הגוים בחשבון אלא ידקדק עמו שנאמר וחשב עם קונהו ואף על פי שהוא כבוש תחת ידך קל וחומר לגוי שאינו כבוש תחת ידך, והרי הכתוב כלל כי תועבת ה' א-להיך כל עושה אלה כל עושה עול (ע"פ רמב"ם גניבה פ"ז הל' ח'). ואפילו לדברי האומר בפרק המקבל שגזלו של גוי מותר זהו בגוי שצערו לישראל ואף בזו אין הלכה כמותו, אבל בחנם אף הוא מודה שאסור לגזול הגוי, והקפידה תורה על גזל הרשעים כמו שנאמר (בראשית ו' י"א) ותמלא הארץ חמס, וכן ראיתי בתוספתא דב"ק (פ"י הל' ח') הגוזל את הגוי חייב להחזיר לו וחמור גזל הגוי מגזל יהודי מפני חילול השם.
